לאחר שהבנו בפוסט הקודם מזה בכלל תזרים מזומנים חזוי, למה הוא משמש ומה העקרונות לבנייה נכונה של תזרים חזוי, כעת הגיע הזמן לענות על השאלה איך בונים תזרים מזומנים חזוי באופן שישקף באופן נאות את התוצאות העיסקיות הצפויות.

נסקור רשימה של סעיפים שעלינו לקחת אותם בחשבון בעת בניית התזרים.

השקעה ברכוש קבוע:

רכוש הקבוע כולל: קרקע, מבנים, ציוד ומכונות – נכסים שנועדו לשרת את החברה במשך יותר משנה אחת (נכסים שפירותיהם צפויים להתקבל על פני מספר שנים). מבחינה חשבונאית אין ההשקעה נרשמת כהוצאה במועד התהוותה. את ההשקעה מפחיתים כל שנה בסכום מסויים – סכום הפחת השנתי, אותו זוקפים כהוצאה לחשבון הרווח והפסד של אותה השנה.

גישת זרמי המזומנים מביאה בחשבון את מלוא סכום ההשקעה כזרם מזומנים יוצא במועד התהוותה, בתחילת הפרויקט, שכן זוהי הוצאת מזומנים ממשית. לפיכך, אין מקום להביא בחשבון את הפחת בשנים הבאות, שכאמור אינו מהווה הוצאה במזומן אלא שיטה חשבונאית שמפחיתה את ההשקעה באופן הדרגתי במשך מספר שנים והדבר נרשם בדוחות הכספיים כהוצאה.

סכום ההשקעה צריך לכלול בנוסף לעלות המקורית של הנכס גם את כל ההוצאת הנלוות הדרושות להבאתו של הנכס לתפעול מלא, כגון: הוצאות הובלה, התקנה, התאמה.

ערך גרט (ערך שייר)

ערך גרט זוהי התמורה הצפויה להתקבל ממכירת שרידי ההשקעה בתום הפרויקט, ולכן יש להביאו בחשבון כזרם מזומנים נכנס בתום הפרויקט.

השקעה בהון חוזר תפעולי

הון חוזר תפעולי מוגדר כהפרש שבין נכסים שוטפים תפעוליים (למשל: לקוחות, מלאי, מזומן וכו'…) להתחייבויות שוטפות תפעוליות (למשל: ספקים, אשראי לזמן קצר…).

כאשר הפירמה בוחרת ביוזמה עסקית חדשה או כשהיא מרחיבה את היקף הפעילות העסקית הקיימת, היא נדרשת בנוסף להשקעה ברכוש להשקעה גם בהון החוזר, למעשה ההון החוזר הוא המלאי ההתחלתי שהחברה נדרשת להעמיד על מנת להתחיל את הפעילות.

למשל אם אנחנו בוחנים הקמה של מכולת שכונתית במקום מסוים, אז מעבר לעלות הרכישה של המבנה עצמו, מקררים לגלידות וכו… אנחנו נדרשים שיהיה גם מלאי התחלתי שישרת אותנו לפתיחה, הרי לא נפתח מכולת כשאין כלום בתוך המקררים, לכן הרכישת מלאי ההתחלתי נקראת השקעה בהון חוזר.

ואולם, הון חוזר כשמו כן הוא: הוא משתחרר וחוזר במלוא ערכו בתום הפרויקט. לכן לזרם המזומנים הנכנס של שנת הפרויקט האחרונה יש להוסיף את ההון החוזר שהושקע בפרויקט עם תחילתו.

עלות שקועה

זוהי עלות שנעשתה בעבר ואיננה תלויה ברמת הפעילות בהווה. לפיכך, אין לכלול עלות זו בבניית תזרים המזומנים של הפרויקט. לדוגמא: אם רכשתי קרקע, וכעת אני רוצה לבחון את איכות הקרקע ולבצע סקר ובדיקות קרקע, אז זו הוצאה שקועה מכיוון שלא משנה מה אחליט להקים בקרקע אני אצטרך להוציא את הסכום הנ"ל.

זכרו, תמיד בבואנו לבחון האם להכניס הוצאה או הכנסה מסוימת לתזרים העתידי שלנו אנחנו צריכים לשאול האם ההוצאה הוצאה בעקבות הפרויקט שלי בלבד, במקרה הנ"ל אנחנו רואים שההוצאה הזו הוצאה ללא קשר לפרויקט ולכן זו עלות שקועה.

הוצאות אלטרנטיביות

כמעט כל פרויקט חדש משתמש במשאבים הקיימים של הפירמה (חברה), כמו מחסנים, אולמות ייצור, חדרי קירור מערכות כוח ומים….

אם קיים שימוש אלטרנטיבי חיצוני לעודף הלא מנוצל, הרי שלמשאב הקיים יש מחיר אלטרנטיבי, ובמקרה שכזה יש לחייב את הפרויקט החדש עבור השימוש במשאב הקיים.

לדוגמא, לפרויקט חדש דרוש בין היתר שטח אחסון של 100 מ"ר. לרשות החברה קיים מחסן בגודל זה אשר מושכר לצד ג בשכירות שנתית של 60,000 ₪. במידה ותרצה החברה לבצע את הפרויקט היא תצטרך את שטח האחסון לעצמה, היות ולחברה ייגרם הפסד הכנסה אלטרנטיבית של 60,000 ₪ בשנה, יש להפחית סכום זה מזרם המזומנים השנתי של הפרויקט החדש.

ואולם כאשר המשאב הקיים אינו מנוצל במלואו, ואין צופים שהוא ינוצל במשך חיי הפרויקט בעתיד, והפרויקט החדש יכול גם הוא להשתמש בו מבלי לגרום להוצאות נוספות.

במצב זה אין לחייב את הפרויקט החדש עבור שימוש במשאב הקיים, שהרי מחירו האלטרנטיבי הוא אפס.

הוצאות מימון

שימו לב – אין להחסיר הוצאה זו מתוך התזרים הצפוי שכן הוצאה זו באה לידי ביטוי דרך הריבית להיוון לכן אם נפחית את ההוצאה הזו מתוך התזרים הצפוי אנחנו נגרום לכפל חשבון וכדאיות הפרויקט תהיה מוטת כלפי מטה.

מיסים

כאשר בונים תזרים שנתי יש להתחשב בנושא המס- לכן יש להפחיתו מתוך התזרים שכן מדובר על הוצאת מזומנים.

* שימו לב שאם התזרים כולל מיסים יש להציג גם את הריבית להיוון נקיה ממס (מקטין את הריבית להיוון דבר שמגדיל את הכדאיות של ההשקעה- הסיבה שזה מקטין את הריבית היא שהוצאות מימון מוכרות לצורכי מס…)

מגן המס על הפחת

הוצאת פחת הינה הוצאה רעיונית הבאה לבטא את פריסת עלות הנכסים השנתית. לכן קודם אמרנו שעל מנת לחשב את התזרים מזומנים הנקי שלנו יש לבטל את ההוצאה הזו כיוון שאינה במזומן, אולם יש להבין כי הוצאות הפחת הללו מוכרות לרשויות המס ובכך חוסכות לי בתשלום המס.

לכן כאשר אנחנו בונים את התזרים של החברה המתחשב בהוצאות המס יש להביא בחשבון את החסכון במס הנובע מאותם הוצאות פחת הללו, החסכון במס עקב הוצאות הפחת נקרא מגן המס על הפחת.

מגן המס על הפחת פועל אך ורק במקרים שבהם הפירמה משלמת מיסים. לכן אין להביא בחשבון את מגן המס על הפחת בחברות שאינן נדרשות לשלם מס, לדוגמא: חברות עם הפסדים מצטברים שניתן לקזז כנגד רווחים / חברות עם הקלות במיסוי עקב עידוד ממשלה (איזורי פיתוח / ייצוא וכו…).

בישראל, הפחת המותר לניכוי מההכנסה החייבת במס מתבסס על שיטת הקו הישר, כאשר שלטונות המס קובעים שיעור פחת כאחוזים מעלות הרכוש הקבוע, לרבות עלויות נילוות, בהתאם לסוג הנכס.

מיסוי ערך גרט

לעיתים בסוף חיי הפרויקט או אפילו במהלכו אנחנו נדרשים למכור נכס מסוים תמורת שווי השונה מערכו בספרים. ההפרש בין השווי מכירה לבין הערך בספרים מהווה רווח (הפסד) הון לפירמה, ויש לשלם עליו מס (או לקבל "זיכוי"), מס זה נקרא, מס רווחי הון.